Lighthouses Insanity, riding on Harley in Europe

יום שני, 28 במאי 2018

קטן ועלוב – אבל ראשון

המגדלור של נמל לאווריו
טסתי ליוון במוצ"ש. הבן שלי, אודי, אופנוען אף הוא, הפציר בי שאקח איתי אפוד מתנפח. כזה שלובשים כמו ז'קט, מחובר עם כבל הפעלה לאופנוע ובמקרה של ארוע הגורם לרוכב להתנתק מהאופנוע וליפול, מופעל מיכל לחץ המשחרר במהירות הבזק אוויר אל תוך חללי האפוד שמתנפח, ובכך הוא אמור למזער נזקי גוף (מן כרית אוויר שכזו). כיוון שאת כל הציוד שלי כבר שלחתי עם האופנוע בים, נאלצתי לקחת איתי את האפוד המתנפח עם כבודת היד המינימלית (מחשב, ציוד אלקטרוני ומסמכים) שהעלתי למטוס. אבל מה, התעורר חשש שהבקורת הבטחונית לא תעביר אפוד שמותקן בו מיכל מתכת ממולא באוויר דחוס. בכניסה לאולם הבדיקות בצעתי סריקה מהירה ובחרתי את הבודקת שנראתה לי הכי מנומנמת. כהרף עין אני וכבודתי נמצאים מעברה השני של מכונת השיקוף כשאני משמיע אנחת הקלה חרישית, ומשחרר את ביתי לי, שלוותה אותי והייתה אמורה לקחת את האיפוד חזרה למקרה שאפול בבדיקה. לעולם לא אדע האם זה בסדר להעלות איתך למטוס ציוד כזה או שהייתה זו הבודקת המנומנמת. טיסה קצרה של שעתיים, המטוס חצי ריק, בעיה קטנה שנפתרה עם המנה הצמחונית ואני חוגג על בקבוקון יין את הצעד הראשון במסעי הצפוי.
בבוקר שלמחרת (יום ראשון) אני בדרכי לנמל לאווריו. ממש לפני שהגעתי, בעודי במונית, ראיתי שאני לא רואה את האוניה (עברית שפה יפה). התחלתי להזיע (לא ממש, זו דרכי לבטא מצב של לחץ), אבל מיד כשהגעתי לבודקה (המשרד של Salamis) וראיתי שדלתו פתוחה לרווחה – נרגעתי. מר טאקיס המוכר והחביב ישב שם מכונס בתוך עצמו, זעוף פנים, מעלעל בערימת הניירות המונחת לפניו. אני מברך "קאלימרה", הוא עונה "שלום", לחצנו ידיים כיאה למכרים ותיקים וכמעט נפלנו איש על צוואר רעהו (סתם, לא מתאים לו ולא לי). הסביר לי (באמצעות מתורגמן) שהאוניה תגיע בשעה תשע וכיוון שהאופנועים הועמסו ראשונים הם יורדו מהאוניה אחרונים – עניין של 3-4 שעות המתנה. ואכן כך היה. בשעה אחת עלינו דן סנדרוביץ ואני לאוניה והורדנו בעצמנו את האופנועים המשוחררים.
בבטן המעבורת בין יוון ואיטליה
בשש אמורה המעבורת להפליג מנמל פטרה לנמל בארי שבאיטליה. יש לי מספיק זמן להגיע לפטרה (280 ק"מ) ואכן תוך פחות משלוש שעות עשיתי זאת, והפעם סוף סוף על הכביש המהיר שבנייתו הושלמה זה מכבר (בשנה שעברה עדיין היו בו קטעים קצרים בעיתיים). כביש יוצא מהכלל, עתיר עצירות Toll וקטעים ארוכים המתירים נסיעה במהירות של 130 קמ"ש. מתענג על הרכיבה שברובה היתה עם רוח גבית, ושואל את עצמי מידי פעם האם יסתייע הנסיון שלי להחליף למעבורת של היום את כרטיס המעבורת שרכשתי מבעוד מועד למחר. הסתייע בלי בעייה.
מר טאקיס צייד אותי לפני שנפרדנו במסמך, שבדרכו הבוטה והאופיינית, הורה לי למסור אותו למשרד המכס בפטרה לפני שאני עולה על המעבורת (אחרת יהיו צרות וקנסות בחזרה). מסרתי, ובחורה מהמשרד יצאה אלי כדי לבדוק ולאמת שהאופנוע עצמו והפרטים בטופס - תואמים. בדיקת לוחית הרישוי מאחור עברה בקלות בעוד שעיניין מספר השילדה היה מבדח משהו. שאלה אותי למיקומו – הראתי לה שני מקומות, הטבעה בשלדה עצמה ועל מדבקה בסמוך. שאלה אותי "למה לא טורחים לצבוע בלבן את המספר על הרקע השחור של השילדה?". לא עניתי. שאלה אותי "למה רצף המספרים מוטבע אנכית ולא אופקית?". לא עניתי. שאלה אותי "למה צריך שני מקומות, גם הטבעה וגם מדבקה?". גם הפעם לא עניתי. לא מחפש צרות.

במחשבה שניה - יש בו בכל זאת משהו
ועכשיו לכותרת. המגדלור שבתמונות מוצב על חוף הים בסמיכות לנמל לאווריו. כיוון שאני מכיר הכרות אינטימית את כל המגדלורים שאני אמור לבקר, אני יודע בוודאות שמגדלור זה הוא הקטן והעלוב מכולם. הוא אפילו לא מופיע ברשימת המגדלורים הרשמית, וככל שחיפשתי הוא לא מתועד. זכרתי אותו ממסעותי הקודמים והחלטתי לאמץ אותו כמי שפותח את האוסף שלי, ממש בנקודת ההתחלה של המסע. קטן ועלוב – אבל ראשון.




4 תגובות:

  1. תודה על השיתוף. ממשיך לעקוב וליהנות. מאחל לך המשך רכיבה בטוחה.

    השבמחק
  2. תודה על המידע ושיתופו. אתה מוכיח שניתן לצאת את גבולות המדינה עם האופנוע הפרטי ואין זו משימה בלתי אפשרית. אני אמשיך לעקוב וללמוד מניסיונך. תודה שוב !

    השבמחק
  3. כל הכבוד על שיתוף הפעולה עם הילדים! ממש תסכית מתח!
    גם לקטן ולעלוב יש תפקיד, אחרת לא היה שם.
    דרך צלחה

    השבמחק