ככה זה מתחיל

היום שלחתי את ההארלי ליוון. שמונה בבוקר, התייצבות במשרדי "רוזנפלד ספנות". מפגש התוודעות עם 5 רוכבים נוספים שעושים פחות או יותר את אותה שטות. 400€ לגלינה (המחליפה של אליסייה), 268 ₪ לשלטונות נמל חיפה, חומוס בפיתה אצל פאדי, כניסה לנמל דרך שער בן-שמן, עצירה קלה במכס והעלאת האופנועים לאוניה. תהליך מוכר וידוע שעבר בקלות ובמהירות ללא תקלות.

ובכל זאת צריך שיהיה משהו שיקלקל. משהושלם הסיפור מגיע טלפון מגלינה ובו היא מודיעה שבעצם לא ניתן לשחרר את האופנועים ביום שני הקרוב; הנמל סגור, יש חג יווני כלשהו, וכאן ברוזנפלד אף אחד לא ידע על כך, אף אחד לא שמע. רק כרגע נודע להם. חג יווני שכמעט הופך לטרגדיה ישראלית. כיוון שהמסע שלי מתוכנן לכל אורכו, כל הפרטים סגורים, כרטיסי טיסה כמו גם כרטיסי מעבורת ובתי מלון הוזמנו מראש, הרי שהמשפט המקומם מפיה של גלינה "נו אז מה קרה, תשחרר את האופנוע ביום שלישי במקום ביום שני" החזיר אותי מהאופוריה הקלה של הצעד הראשון אל המציאות הים תיכונית שבה משחקים שני שחקנים ראשיים – היוונים והישראלים. כמה אופייני, כמה מרגיז.

לא אומר, אפשר להתחיל באיחור של יום. הבעיה שאיחור כזה יוצר אפקט של דומינו, מה שיאלץ אותי להכנס לתהליך ארוך ומייגע של שינויי הזמנות וסגירות עליהם עמלתי ארוכות בתקופה האחרונה, ולכן העדפתי לבחור באופציה השניה. במקום לשחרר את האופנוע יום אחרי, אשחרר אותו יום לפני. למרות שמדובר ביום ראשון, משרדי המכס בנמל פתוחים לחלון קצר של שעתיים, מוקדם בבוקר. וידאתי בשיחה טלפונית עם יוון שאכן האוניה מגיעה ביום ראשון ושאכן החלון פתוח, ואז מהבית, באמצעות האינטרנט (המצאה גדולה) הקדמתי את הטיסה מיום שני בבוקר למוצ"ש (עלה ככה וככה), הזמנתי מלונות לשני לילות נוספים (עלה ככה וככה), ועדיין אני שובר את הראש כיצד למלא בתוכן את היום הריק שנוסף לי. מתנחם בכך שיצא מזה סיפור קטן שממלא את הפוסט הזה. בפוסט הבא תדעו אם השינוי עבד.

כאמור, שישה אופנועים הועמסו על ה- Alexo. יעקב בוזגלו על B.M.W יגיע לפורטוגל. דן סנדרוביץ על גולדווינג יגיע לסיציליה. דוד זילברשטיין על סוזוקי, אהרן שטיינברג על K.T.M וגיא מרמור אף הוא על K.T.M לוקחים את עצמם לדרך המשי למסע של 3 חודשים. ואני אתם כבר יודעים. מאחל לכולם מסע מוצלח, מרתק ובטוח. מי יתן.