מגדלורימאניה: הוא הגיע בגדול ביום של הג'אמבו

הלילה ישנתי במלון משפחתי כזה. לא משהו שנועד כנראה מלכתחילה להיות מלון, ועבר מן הסתם הסבה במועד מאוחר יותר. מקום נחמד, חמים, משפחתי כזה. קיבלתי חדר בקומה העליונה, וכיוון שהגג בבית הזה הוא גג משופע, הרי שגם תקרת חדרי משופעת. חדר קצת שונה מאלה שהורגלתי אליהם, מזכיר סרטים שבהם עלית הגג נראית כך. אי אפשר להגיע בזקיפות לקיר החיצוני. ובתקרה המשופעת קבוע כמובן חלון שמראהו מעיד עליו כי הותקן כאן לא מזמן. אלומיניום וזכוכית כפולה, ומנגנון פתיחה/סגירה מתוחכם כזה, מאוד יעיל וקל להפעלה. כשהגעתי לחדר היה חם והחלון היה פתוח לרווחה. לפני שנכנסתי למיטה החלטתי לסגור אותו (לך תדע מה יכול להיות וחוץ מזה היה קריר). כשסוגרים את החלון הוא מתיישר עם שיפוע הגג, לא בולט, לא שקוע.

מה שהעיר אותי בבוקר היו קולות טיפות הגשם שניתכו על החלון המשופע. הפתעה. סוף סוף גשם ראוי. מבעד לחלון ראיתי גם את השמיים האפורים ובעודי מנומנם משהו אמרתי לעצמי: "דווקא היום הוא הגיע, הגשם, דווקא ביום שהוא מבחינתי שיא המסע? דווקא ביום שבו אני אמור לשוט לאי עליו ניצב הגבוה שבמגדלורי האבן באירופה? ולטפס עליו? למה הייתי צריך לפתוח פה לשטן לפני כמה ימים?" ארוחת הבוקר אוששה אותי משהו אבל הגשם לא עוצר. גם בעל המלון אומר שהתחזית מבשרת על סערה קרבה. תמיד במקרים כאלה מתגנבת לראש המחשבה שאולי לא כדאי לרכוב ביום כזה. אפשר לעשות הפסקה ולקוות שמחר יהיה יבש. הבעיה היא שלוח הזמנים שלי כבר מזמן איבד מגמישותו (לאחר 4 ימי הצמיג) וכל יום עד הסיום קריטי (אלא עם כן אני מחליט שלא לעמוד ביעדים). כיוון שיום זה מוקדש למגדלור הג'מבו (שיט וטיפוס), הוא תוכנן מלכתחילה להיות קצר קילומטראג' ודל מגדלורים, ולכן החלטתי שאני ממשיך ויהי מה. בחדר, בנחת, עטיתי על עצמי את חליפת הסערה, רכסתי היטב, עטפתי את הסלולרי בשקית ניילון של פיצוחים מהסופר, ויצאתי לדרך. התנועה בבוקר מוקדם זה התנהלה בכבישים קטנים וצדדיים וברוב הזמן הייתי על הכביש בגפי, מה שבהחלט הקל עלי בתנאים האלה. הבעיה המרכזית ברכיבה בגשם היא לא הקור ולא הרטיבות. הגוף מוגן כראוי. הבעיה העיקרית היא הפגיעה בראיה. המשקף הקדמי מכוסה טיפות, משקף הקסדה מכוסה טיפות – ואין ווישרים. גם הניילון מגן על הסלולרי המנווט – גם הוא מכוסה טיפות. אז מה עושים? מנגבים מידי פעם עם הכפפות, מתאימים את המהירות למציאות, ובעזרת אלוהי הדו-גלגלי מגיעים בסופו של דבר ליעד.

רב החובל - הוריד אותי באי וחוזר חזרה ליבשת

כשהגעתי ללשכת התיירות של העיר הסמוכה לג'מבו, פסק לפתע הגשם. נאמר לי שם שלאור מזג האוויר, יצאה הספינה האחרונה לאי לפני 15 דקות, אבל כדאי שאגיע בכל זאת למזח ואולי מישהו מבין המשיטים הקטנים עדיין פועל. ואכן, כך קרה. עמדה שם אישה בתוך בוטקה, שאלה אם אני לבד, התקשרה בקשר לשייט שהיה על האי עם משפחה כלשהיא, אמרה שבסדר, הוא יקח אותך, 12€ עבור השייט, 3.5€ עבור הכניסה למגדלור והטיפוס עליו – ואני בשמיים מרוב אושר. הורדתי את חליפת הסערה וגם את מעיל הרכיבה, שמתי הכול על ההארלי, כיסיתי אותו, ובשעה 11:00 הגיעה הסירה, פרקה את המשפחה, העמיסה אותי, ותוך 7 דקות אני על האי. רב החובל הסביר לי ששעה זה די והותר וכי הוא יגיע לאסוף אותי ב- 12:00.

Laure-Anne

שני מגדלורים מצויים שם על האי הזה (l'Île Vierge). הסיפור אודותם בהמשך. נערה מסבירת פנים הציעה לי לעלות תחילה למעלה ואח"כ, אם יהיה לי זמן וחשק, היא מוכנה להסביר כל דבר ועיניין שקשור באי ובמגדלוריו. הסכמתי, ולשאלתי היחידה ענתה שמדובר ב- 365 מדרגות אבן ועוד 18 מדרגות מתכת בסוף. המדרגות לוליניות, נוחות בהחלט לעליה, צמודות לדופן הפנימית של המגדלור והעליה היא תוך סיבוב כנגד מחוגי השעון. זה אומר שעולים כאשר קיר המגדלור מימינך והמעקה משמאלך. המדרגות צרות למדי וכשנתקלתי בדרך בשתי נשים שירדו, עצרתי, נצמדתי למעקה בעמידה צדדית ואיפשרתי להן לעבור. היה צפוף. בדרך למעלה יש משטחי חלון דרכם ניתן להביט החוצה וגם לעצור למנוחה. לא ספרתי את המדרגות, לא בעליה ולא בירידה. בשביל מה לספור? נניח שאמצא שהמספר שונה. לעולם לא אדע מי טעה, מסבירת הפנים או אני. למעלה, כשיוצאים החוצה למרפסת הגלריה, מקבלים באחת הת התמורה למאמץ. אוויר צונן ומרענן ונוף מדהים, ימי ויבשתי שאין דומה לו. המגדלור השני נראה ממש גמד אי שם למטה. הגשם עמד באוויר אבל לא ירד. עמדה שם למעלה קבוצת מבקרים קטנה ונערה ג'ינג'ית הסבירה להם בצרפתית תוך שהיא מצביעה מידי פעם בידה לכיוון כזה או אחר. לאחר שהקבוצה ירדה, היא פנתה אלי. מסתבר שהיא והקולגה שלה מלמטה עובדות כאן קבוע כמדריכות, יום אחד זו עולה ולמחרת השניה עולה. התעניינה למעשיי, הכירה היטב את אחרוני המגדלורים בהם ביקרתי ואת אלה שאני עומד לבקר בהם, הצטלמנו הדדית ונפרדנו תוך שהפעם אני לא שוכח לשאול לשמה: Laure-Anne. הירידה הייתה הרבה יותר קלה ועוד הספקתי להסתובב קצת במרחבי האי ולצלם את המגדלורים מכמה זוויות.

שחף וגוזל של שחף

האי משמש אתר קינון לשחפים ובעודי מתקרב לאחד הקינים בנסיון למצוא נקודת צילום נוספת, חשתי לפתע מגע קל בראשי וקול צווחה שחפי כזה, תוצאה של חליפת קמיקאזה, כנראה של אחד מהורי הגוזלים.

רב החובל הגיע בזמן וכבר בשיט חזרה החל לרדת גשם. ההארלי המכוסה חיכה לי, ושנינו לאחר התארגנות מתאימה לרכיבה בגשם, הפלגנו לנו לדרכנו אל המגדלור הבא, האחרון להיום, ואל בית המלון. כל הזמן בגשם.

אז הגשם באמת הגיע היום בגדול ומבלי שהנאתי מהג'מבו נפגעה כהוא זה.

היום רכבתי 136 ק"מ ונוספו 5 מגדלורים למיניין הכולל העומד היום על 213.

Phare du Trezien

נבנה ב-1894. פעיל. מגדל גרניט עגול בעל זרקור וגלריה. גובהו 37 מ'. הצד הדרומי שלו צבוע לבן והשאר בלתי צבוע. מבנה התחזוקה והתפעול החד קומתי הנמצא בסמוך מכיל כיום מוזיאון קטן. משגר מגובה של 84 מ' מעל פני הים 2 אלומות אור לבנות כל 6 שניות. מגדלור זה מסמן את נקודת Trézien, נקודה שבאופן מסורתי נחשבת למקום שבו נגמר האוקינוס האטלנטי ומתחילה תעלת למאנש. בנוסף לתפקודו כמגדלור ניווט כללי הוא משמש להנחיית כלי שיט דרך מעבר Chenal du Four, נתיב מים העובר בין האי d'Ouessant לבין היבשה. בזמן מלחמת העולם השניה נהרס הזרקור ובסיס המגדלור נפגע קשות אולם שניהם שוקמו לאחריה.

Phare de Lanvaon

נבנה ב-1869. פעיל. מגדל 6 קומות מרובע מאבן בעל גג משולש כאשר הזרקור נראה דרך חלון בקומה העליונה. חדרי התחזוקה והתפעול נמצאים במגדל עצמו. גובהו 27 מ'. צבוע לבן עם מקצועות אבן בלתי צבועים. בצד המופנה לים צבוע קצה המגדלור אדום כסימון אור יום. מגובה של 55 מ' מעל פני הים הוא משגר הבזק אור לבן.

Phare de l'Île Vierge 1

נבנה ב-1845. לא פעיל מ-1902. מגדל אבן צילינדרי מרובע צבוע לבן בעל זרקור, מתנשא ממרכזו של מבנה תחזוקה ותפעול דו קומתי בלתי צבוע. גובהו 31 מ'. למרות שהוא נחשב גבוה הסתבר שגובהו אינו מספיק והוא נראה ננסי משהו ליד מחליפו האדיר. מותקן בו צופר ערפל שמשמיע 3 צפירות כל 60 שניות. מוצב על האי Vierge במרחק של 1.5 ק"מ מהחוף ומהכפר Lilia.

Phare de l'Île Vierge 2

נבנה ב-1902. פעיל. מגדל גרניט בלתי צבוע עגול, בעל זרקור וגלריה. גג הזרקור ירוק. גובהו 82.5 מ'. מגובה של 77 מ' מעל פני הים הוא משגר הבזק אור לב כל 5 שניות. זהו המגדלור המסורתי הגבוה ביותר שנבנה מעולם והוא אף הגבוה במגדלורי האבן באירופה. תוכנן להראות במרחק של 50 ק"מ. 365 מדרגות אבן ועוד 18 מדרגות מתכת מובילות אל הגלריה ובסה"כ 400 מדרגות עד חדר הזרקור. בנייתו שהחלה ב-1897 נמשכה 5 שנים. חגיגות המאה שלו נחגגו ב-2002. נחשב ליצירת מופת אלגנטית של ארכיטקטורה צרפתית שכמעט אין שני לה בקרב משפחת המגדלורים. ב-2013 נסגר המגדלור בשל עבודות שיפוץ ושיחזור ושב ונפתח לקהל הרחב ביולי 2014. מוצב על האי Vierge במרחק של 1.5 ק"מ מהחוף ומהכפר Lilia.

Phare de La Lande

נבנה ב-1845. פעיל. מגדל אבן מרובע בעל זרקור וגלריה, צמוד לחזית מבנה תחזוקה ותפעול חד קומתי. גובהו 19 מ'. המגדל צבוע לבן עם מקצועות אבן והזרקור צבוע שחור. מגובה של 85 מ' מעל פני הים הוא משגר הבזק אור לבן כל 5 שניות. מוצב על הגדה המערבית של הנהר Morlaix, כ-2 ק"מ צפונית מזרחית ל-Locquénolé.